koral's blog

הפסקה מתודית

2012-02-01T04:09:00.003+02:00

בין ההגשה האחרונה למבחן הראשון,
תהום של חוסר חשק ורצון ללמוד.

ניצלתי את הזמן המועט ליצור, כי מאוד דיגדג באצבעות.
על הפרק - הקייקפופס האופנתיים.

מביך כמה שהם יצאו מכוערים (וכמה חפיסות שוקולד נזרקו בדרך),
והפתעתי את עצמי ברמה חדשה של אילתורים וכמות הפעמים שהלכתי לשכנות לבקש "עוד משהו אחד קטן" בשביל להציל את הכדורים האומללים.

נארזו אחד אחד ביחד עם ברכה אישית וחולקו לחברים הטובים,
שתהיה תקופת מבחנים מתוקה ומוצלחת (ויותר חשוב מכך - שגם יהיה להם טעים!).

כך תמה לה שנה כאן, בטכניון.

לא הייתי מאמינה שזה יעבור -כל כך- מהר.

ואם מותר להגיד - אפילו יותר בקלות ממה שחששתי.

בהצלחה,

קורל

חג שמח

2011-09-28T16:14:00.001+03:00

ושנה טובה

הרבה אהבה באוויר

קורל

שרשרת לשבועות

2011-08-06T15:02:00.004+03:00

באחד משיטוטי בין חנויות היצירה בדרום תל אביב, נתקלתי בדיאור ברעיון מקסים לשרשרת שמשתמשת בפרחים הכל-כך נפוצים היום, שימוש שעדיין לא ראיתי.

וכמובן, הייתי חייבת שרשרת כזו לעצמי.

את השרשרת הכנתי מיד כשחזרתי לבית הוריי בשבועות, לאחר חודש וחצי שלא הייתי שם. פשוט לא יכולתי להתאפק.
וכשסיימתי, קניתי גופיית תחרה תואמת לכבוד היצירה החדשה.

גם זוג עגילים הצטרף לחג.

והאיחור בפרסום הפוסט? אני מאשימה את המבחנים.

שבת מנוחה,

קורל

פרץ יצירתיות

2011-07-25T19:07:00.007+03:00

זה מה שהיום האחרון שלי הוליד.

לא מה שתיכננתי, לא מה שרציתי. פשוט הסתכלתי מסביב ופתאום זה קרה.

זה התחיל עם גופיית סבא משעממת (5 ש"ח בשוק הקרוב לביתכם), שבשלוש בלילה קיבלה טוויסט בסגנון האהוב עלי במיוחד.

והמשיך במסורת הקיצית השנתית שלי - חידוש מראה חזית הילקוט.

כל שנה, כבר 7 (!) שנים, הוא מקבל הפתעה אחרת.

וזה לא נגמר, ואני ממשיכה בקדחנות, עד שאקלוט שאני צריכה לחזור לצפון.

חופש!!!

קורל

שבת שלום מחיפה

2011-05-07T01:08:00.003+03:00

לראשונה בחיי, אני מעבירה שבת לגמרי לבד, בה אני לחלוטין לרשות עצמי ולא נתינה של אף מסגרת כפויה.

ולמרות כל החששות, ההרגשה מדהימה עד כדי דמעות.

אני חושבת שזה נקרא להתבגר.

בציפייה לשבתות רבות נוספות,

קורל

צמיד פיוטה הראשון שלי

2011-04-30T14:00:00.009+03:00

לאחר חודשיים ארוכים, בהם אני מתקדמת מדי שבוע שורה אחר שורה בקצב איטי להחריד, בנסיעות באטובוס, בהרצאות משעממות ובעוד סיטואציות מוזרות, סיימתי אותו.
צמיד הפיוטה הראשון שלי הגיע לסיומו, ואני מאוהבת.

בדרך אפילו נשברה מחט אחת, כי אף אחד לא הזהיר אותי שלחבר סוגר לצמיד מהסוג הזה זו משימה קשה כל כך.

כל כך מאוהבת בסגנון חריזה הזה, שלא יכולתי להתאפק, ועוד לפני שסיימתי אותו, אצתי רצתי לדרום תל אביב בחופשת הפסח (וגם קצת לפני) לקנות מבחר חומרים לתכשיטים חדשים.

[לא, אני אתאפק מלהתלונן כאן על הנזק הכספי שזה מביא לארנק..... ): ]

ולמי בכלל אכפת שיש בוחן באלגברה שבוע הבא, אני כבר את הצמיד הבא התחלתי.

ובאמת שלא ידעתי לאן אני נכנסת. זה לא סתם פיוטה, זה פיוטה אי זוגית. שזה הרבה יותר מסובך. לקח לי שני מעויינים שלמים כדי לקלוט שהמעברי שורה שלי בוצעו לא נכונה, מה שגרם לי לפרום את כל הצמיד ולהתחיל מחדש.

ולקרדיטים:
כל הידע שלי בנוגע לחריזה הזו שאבתי מפורום חרוזים בתפוז, שם יש גם שפע של הדרכות מצולמות.

ועכשיו, אני אחזור לחרו... ללמוד. כן, צריך גם ללמוד.

שבת שלום!

קורל

(שצריכה פוטושופ על המחשב הזה. התמונות פה מסודרות בצורה נוראית)

שלום שנה א'

2011-03-03T16:29:00.000+02:00

עבר שבוע שלם.
אתם קולטים?
כי אני לא.

קורל

השבועות האחרונים מלאים בהמון נצנצים

2011-02-06T00:19:00.008+02:00

בוקר חרוזים עם מיי וגל~

צ'יהולי בליטבק

פדיקור דגים

ויש עוד כל כך הרבה שתועד בזיכרוני.

הייתי רוצה שזה ימשיך ככה,
אבל אני יודעת שעוד מספר רגעים זה יגמר.

לנצל את הזמן,
קורל

ט"ו בשבט שמח!

2011-01-25T15:51:00.008+02:00

צירופי מקרים רבים הביאו אותי לעשות מפגש לכבוד עזיבתי לטכניון, ולעשותו דווקא בט"ו בשבט,
והרצון המציק שלי לחלק דברים קטנים ושמחים לאנשים שאני אוהבת הביא אותי להכנת 20 עציצים מפיצי ריח נעים,
שזה דבר שאפשר לתת אפילו לבנים [נראה לי].

נתראה עוד ארבע שנים,
קורל

רק שתדעו

2011-01-14T13:21:00.006+02:00

מכל המכתבים שקיבלתי אי פעם, זה האחד שהפך אותי להכי מחויכת.

רק אני יכולה להיות כל כך מאושרת מ-4 שנים של עבודה קשה, מבחנים, חוסר חיים, שיעורי בית, תלונות עד אין סוף וחוסר בחברים.

וכשאני אגיע לרגע של שבירה, אני אסתכל על הפוסט הזה ואחייך.

קורל

אמג

רק עוד חודש וחצי

לא נקלט

פשוט לא נקלט

יום חופש מהחיים

2011-01-05T14:30:00.004+02:00

נחל משמר + עין משמר, מסלול קלאסי במדבר יהודה הכולל את כל הרכיבים למסלול מוצלח.
ואפילו היו כמה בונוסים - ליקוי חמה מרהיב ומכרסמים מדבריים שעדיין לא יצא לי לראות בטבע.

זה בדיוק מה שהייתי צריכה עכשיו.
קורל

טיפות גשם

2010-12-13T22:01:00.002+02:00

כל ירושלמי ששאל אותי היכן אני מתגוררת בשנה הזו, הרים גבה ועיווה את פרצופו למשמע התשובה.
"קרית יובל? לשם שולחים בנות שירות?"
אינני ירושלמית וותיקה (או יותר נכון, אינני ירושלמית כלל), אבל עדות לשכונת העוני והפשע נשארה בעיקר בפיהם של התושבים, ואיני מבינה על מה המהומה.

בפועל, גיליתי שכונה נעימה לשוטטות, עם קווי אוטובוס לכל חלקי העיר החיוניים, אולם הספורט מלחה והרבה התרגשות עם כל ניצחון. והנוף? מדרון של גגות חשופים עם דודי שמש עד לעמק מלחה וגן החיות התנכ"י.
לא הייתי צריכה יותר מזה.

ובנתיים, בחזרה למרכז, אני מסתובבת לי עם מטריה של הטכניון וכובע של עינב.

גשם שמח!

קורל

גם לי מגיע קוספליי

2010-12-11T23:57:00.011+02:00

[צולם ע"י ליאור קרייזלר]

ב-40 שעות הבודדות שהפרידו בין הבחינה הפסיכומטרית לבין אירוע הקוספליי (שעליו הייתי אחראית, לא מנהלת, אבל אחראית), הצבתי לעצמי מטרה אחת ברורה - אני מגיעה לאירוע הזה עם קוספליי (וגם קצת ישנה והולכת לעבודה).

הכל באשמת יעלי, כמובן, שאמרה לי שאני חייבת לעשות קוספליי ל-Wendy Marvel מ-Fairy Tail, וכדאי לי לעשות אותו לפני פורים, כי בפורים היא הולכת לספר את הפיאה הכחולה שיש לה שבמקרה מתאימה גם לוונדי.

איך שחזרתי מהבחינה והתכוננתי לצאת לנחלת בנימין, העברתי מבט חטוף אחרון בארון הבדים שלי, ו... היה שם בדיוק את הבד הצהוב מכותנה שאני צריכה, שאותו קיבלתי ממדריך במוזיאון לפני למעלה מחצי שנה ובכלל שכחתי מקיומו.
פשפשתי עוד טיפה ומצאתי גם כותנה לבנה, וניגשתי לעבודה.

יומיים שבהם הסתפקתי בשינה של ארבע שעות מדי לילה, והרבה עזרה מיעלי, הביאו את הקוספליי הזה לידי סיום.

לא מושלם, לא מעט דבק מגע, בריסטולים לבנים וגם כמה חורים, אבל בתמונות הוא נראה טוב, אז למי אכפת?

בברכת פווו~ לכולם,
קורל

(איגרות) שנה טובה!

2010-10-04T01:28:00.015+03:00

לכל מי שקיבל ממני אגרת, וגם לכל מי שלא.

השנה רציתי לתת אגרת ברכה לכל מי שרציתי שידע כמה הוא היה משמעותי עבורי בשנה החולפת, וכך יצאו להן שבע איגרות ברכה.

על מנת למקד את עצמי, ולהספיק להכין את כל האגרות אותן רציתי, החלטתי על קו מנחה - דף רקע וגודל אחיד לכל הכרטיסים. כמובן שלא עמדתי במשימה, אבל זה בהחלט עזר בארבע אגרות הראשונות.
ולמה איגרות ולא כרטיסי ברכה? כי אלו אינם כרטיסים מקופלים, אלא החלק של הכתיבה נעשה בגב הכרטיס. וגם כי רציתי מילה של פעם, כדי שזה גם יראה טוב וגם ישמע טוב (ובהחלט הייתי צריכה משהו שישמע טוב. צילצולי הפלאפון מהסמסים הרבים שקיבלתי בערב ראש השנה היו בלתי נסבלים בשלב מסוים).

הכנת איגרות ברכה רבות כל כך זו משימה קשה בערך כמו לעלות תמונות לבלוגספוט.

אז, כרגיל, באיחור קל, שנה טובה!

קורל

אני מכורה

2010-09-14T01:34:00.005+03:00

Scott Pilgrim is my new obsession for the next few days

And Black Sheep doesn't get out of my earphones

Koral
(the freckled)

שולא~

2010-08-29T16:27:00.005+03:00

אז טסת הבוקר ליעדך החדש, לתקופה שנראת כרגע כמו נצח.

אפילו שלא היינו כאלו חברות טובות, אני כבר מתגעגעת.

למרות החזות הקשוחה, כולנו אוהבות דברים חמודים. אז הנה אחד ממני.

אוהבת~
קורל

P.S
מקווה שלא בכית יותר מדי מהמכתב. לפחות לא כמו שאני בכיתי כשכתבתי אותו ♥

לראשונה, חתונה

2010-05-30T01:30:00.005+03:00

חומרים חדשים זה תמיד כיף. חומרים חדשים תמיד מוציאים ממני את המיטב.
אני מרוצה מעצמי.

(בי נשבעתי שאחזור לעדכן פה. נאגרו נצנצים באמתחתי שאשמח לשתף.)

קורל

Angel In The Snow

2009-12-04T16:02:00.003+02:00

מזג האוויר החשוך, ההתרגשות שלפני, ציוד יום א', המחלות שמסתובבות סביבי, טושים ציבעוניים ואנשים אפילו יותר~

Don't you know that I love you?

קורל

שנה טובה מאוחרת

2009-10-23T15:10:00.003+03:00

עד כה לא הזכרתי כאן כלל את מקום השירות שלי, שכן קיבל אותי, ואני קיבלתי אותו.
לאחר תלאות רבות במקומות שירות שמיתגו עצמם כאקסלוסיביים, המעוניינים בבנות בוגרות מגמות מדעיות בלבד, והתגלו כשקר אחד גדול, כאשר כל מה שהם מחפשים זה את המזכירה הבאה, נחתה לידי הזדמנות שאסור לפספס - שירות לאומי במוזיאון המדע ע"ש בלומפילד, ירושלים.
יחד איתי יש בת שירות נוספת, נגה. לכבוד השנה החדשה, וגם בגלל שהיא כל כך נחמדה אלי, לא יכולתי שלא להכין לה קופסא מלאה שוקולדים. העיצוב עדין ושקט, כמו נגה.

לדודה של אמא היה יום הולדת 60, והמאורע נחגג במסיבת הפתעה ענקית וטעימה.
לא יכולתי להתעלם מהעובדה שהגברת מאוד אוהבת כובעים, וכמה שיותר גדולים ומוזרים, ולכן זה האלמנט המרכזי בכרטיס.
בגלל שאמא כל כך אוהבת אותה, היא כתבה לה ברכה מאוד ארוכה. ואיך מכניסים כל כך הרבה מלל לכרטיס שמוכן מדף A4?
פשוט הכנתי מעטפה, ונתתי לאמא שמונה דפים גזורים שנכנסים בדיוק למעטפה. את כל הדפים הכתובים חיברתי יחד בניט, ולו קשרתי חוט תואם. כך אפשר לשלוף את הברכה בקלות.

ירושלים נהדרת, וכל דקה שם מרגישה כמו חוויה אחת ענקית.

אני אוהבת את זה, והשנה הזו היא ללא ספק טובה.
קורל

חדוות היצירה

2009-08-28T18:32:00.003+03:00

נעלמה לה כליל בחופשה הזו.
אחרי מאמצים רבים הצלחתי לתפור חצאית אחת בודדה, וזו הפעם היחידה שנגעתי במכונה כל החופש.

קצת חבל שלא ניצלתי את החופש כראוי ליצירה, אבל אני מרגישה שהתקופה הקרובה תהיה מלאה בהשראה,
הרי חייבים להכין כרטיסי שנה טובה לכל העולם החדש שאכיר.

אני מתרגשת. אני מתפוצצת מהתרגשות.
ואלוהים, בבקשה תעשה שאני אדע לתפור ריצ'רצ' בצורה לא עקומה. ):
קורל

כאמ"י 2009

2009-08-23T08:38:00.003+03:00

היה כל כך כיף.

איזה מתחם קופות מהמם. (תמונה של ליאור קרייזלר)

היה שווה כל רגע.

קורל

כרטיסים

2009-07-26T09:14:00.004+03:00

לכבוד השיפוץ המאסיבי שדודה ביצעה בדירתה.

לרב-המחנך, כרטיס תודה.

רעיון הפרח נלקח מזיקוקית.

כרטיס קטנטן ליום-ההולדת של שישי, והצב (שלא הצטלם טוב) שיעלי סרגה כמתנה.

התחלתי לתפור חצאית חדשה, אני מקווה לסיים אותה עד הסמינריון של השירות.
אין יותר מדי מה להרחיב, חופש די בנאלי. אני רוצה ירושלים.
קורל

גם בגיל 18

2009-07-17T05:37:00.005+03:00

סבתא תחזיק לי את היד כשנחצה את הכביש.
נו, שויין, לפחות זה לא ההפך.

רמזורים מתים באמצע הלילה. יפו.

קורל

פרזנטציה

2009-06-24T00:21:00.003+03:00

המורה למוזיקה, והאחראית על ביכורי יצירה בתיכון שכנעה אותי שאני חייבת, אבל פשוט חייבת להגיש כמה צילומים לתחרות, אחרי שהיא ראתה את השפנפן שהוגש ל"ביולוגיה מעבר לעדשה" (שאותו בקרוב אקבל ממסוגר ומודפס בהגדלה!).
אז אמרתי פסדר, ושכחתי מזה.
לפני שבוע ראיתי באוטובוס איזה תיכוניסט מחזיק בספר של הזוכים משנה שעברה, וחשבתי לעצמי שזה סימן משמיים.
למחרת, התעוררתי (בשלוש בצהריים) ויש ניגשתי לעבודה.
למרות שאני מתחרה בקטגורית צילומים, בגלל שזו תחרות אומנותית בכלליותה, חשבתי לעצמי שזה חייב להיות מעניין. התמונות לא מקוריות, ועל כן היצירתיות חייבת לבוא מפאן אחר של הצילום.

בסט הראשון (והיותר חביב עלי) של הטריסטרמיות, הקו המנחה שלי היה מעוף.
לא רציתי להעמיס את התמונות על בלוק, וכך לקבע אותן. חיברתי אותן בעזרת שרשרת חוליות, קיבעתי ניטים בכל תמונה, וכך תליתי אותן אחת מתחת לשניה. לי זה עושה הרגשה של שיחרור.
את התמונות שייפתי בקצוות, כדי שהמראה יהיה קצת פחות מלוטש. מאחורי התמונה הראשונה הוספתי מתלה.
לבסוף הכנסתי שורה של נתן זך.

כשהתחלתי לעבוד על הסט השני, של השפנפנים, כבר הייתה שעת ערב, וקצת נעלמו לי הכוחות והמוטיבציה.

אמנם זה מה שדמיינתי בראש, אך בפועל זה יצא הרבה פחות מרשים.

התמונה הראשונה ללא ספק עושה את העבודה, אך אני מקווה שבכל הזאת התפאורה תיתן קצת עניין לצילומים, במיוחד לצילום התחתון.

פיתחתי הרגל מגונה. לקראת סיום כל עבודה, רגע לפני שאני מתחילה לקפל את כל הציוד, אני מצלמת את המקום שבו עבדתי, יחד עם כל החומרים והבלאגן.

אני מאוד אוהבת לראות מרחוק את כל העשיה בהתהוות, זה נותן בי השראה.

השיפוט יערך בראשון ליולי (התאריך הזה בטח יביא קצת מזל, לא?).

מאוד נהנתי מהעבודה. אמנם גם פה העבודה הייתה על טהרת הscrapbooking, אך זה היה מכיוון שונה לחלוטין, עם צורת חשיבה אחרת.

אתגר מהנה, ללא ספק.

קורל

כרטיסי תודה

2009-06-17T19:53:00.008+03:00

תודה לכל מי שלקח אותי טרמפ לתיכון, במקום ההסעה המקרטעת

[איכות פלאפון]
תודה למורה לפיזיקה, שהביאתנו עד הלום

קורל

פיזיקה

2009-06-03T01:14:00.011+03:00

רק כשמסיימים תיכון, ומעקלים את זה, מתחילים להתגעגע אליו.

מנטרה ידועה.

כשאני חושבת על זה, זה מעלה איזו דמעה. אבל מכאן ועד לגעגוע ממשי?

אבל.

יש איזו מעבדה קטנה בקצה המסדרון, ממש ליד השירותים. אף מחשב בה לא עובד, והשלט של המזגן אף פעם לא שם.

היא מלאה בכיסאונות מסתובבים-מתכווננים מאוד מגניבים, כאילו מחכה להרבה תלמידות שאף פעם לא יגיעו.

מהחלון שלה נשקף נוף בניינים, וכל המגרש. יש בה תמונות של גרבילים, ונרגילת זכוכית. ועוד מיני הפתעות.

כל פעם כשאני מוצאת את הדלת הבלתי-ניתנת-להזזה שלה נעולה, זה עושה לי טיפה אכזבה. כאילו רוב שמחתי נמצאת בפנים, ואני נותרתי בחוץ.

כל הפעמים דילגתי אליה עם חיוך, גם כשהתיק היה מלא בסלעים מה זה כבדים, גם כשזה היה לקראת מבחן.

ואיתי יש עוד חמש וחצי שנתקעו בבור הזה, שממנו אנחנו לא רוצות לצאת.

ויש אפילו מורה. לא מיוחדת. היא אוהבת אותי, והיא בהחלט לא מזיקה.

הבגרות בפיזיקה מאחורי, הבגרות האחרונה בפיזיקה.
זה קצת אוכל אותי.

זהו? זה נגמר?

קורל

יום אחד

2009-05-21T19:33:00.003+03:00

החדר שלי התמלא בורוד.

רק עוד ארבעה שבועות וכל הלחץ הזה נגמר.

אני סופרת את הימים לאחור וכל כך מאושרת עם כל מתכונת שעוברת.

שיגמר שיגמר שיגמר.

קורל

ההכתרה

2009-02-28T21:28:00.009+02:00

מה לא היה שם.
ביטולים ברגע האחרון, עליהום על המנהל, צעקות בלי סוף, השמצות, בנות מטומטמות, ריקודים שעדיין לא הומצאו, סירטונים שעדיין לא עברו אישור, ועוד מנה גדושה של עצבים.

היה כיף לא נורמלי, והאכזבה היחידה שלי הייתה העובדה שרק חצי מהתלמידות הגיעו, והקהל היה נראה מאוד דליל.

יש חולצה שכבתית ומגנט שכבתי ו-35 שעות שינה.
צריך עוד לערוך את ההסרטה ולצרף אותה ביחד לסרט פולין ולסרט פסתיכון ולצרוב לכולן (המון עבודה ;-;).

אני לא קולטת שזה כבר מאחורי.
קורל

כרטיס-שרבוט

2009-02-15T01:38:00.002+02:00

ולנטיינס-דיי ורוד, וזה~

קורל

יער בן שמן

2009-02-05T23:17:00.007+02:00

אתמול היה טיול-סדר-ט"ו-בשבט ליער בן שמן במסגרת של"ח בשבילי הלב. אלו טיולים משולבים של אשכולות פש"צים יחד עם בתי ספר של חינוך מיוחד.
היה לא משהו. החיבור היה לא אמיתי, או יותר נכון, לא היה חיבור כלל.

אבל תמונות יש. הן קצת נדושות, על סף הלא-ממש-מוצלחות, אבל אני אוהבת אותן.

[לא עברו עריכה כלל]

קורל

השפן שלי

2009-02-05T00:41:00.005+02:00

שנה שעברה הטיול השנתי נפל על השביתה הגדולה. הטיול היה אמור להיות למדבר יהודה, שלושה ימים, וכולל בתוכו כמה מסלולים שההזדמנויות היחידות לעשות אותן הן במסגרות של טיולים שנתיים (AKA מצוקי דרגות המהמם).

בעקבות חוסר מורים, חוסר מוטיבציה מדצ ההנהלה להוציא אותנו לטיול ומזג אוויר גרוע, קיצצו את הטיול ליומיים. יום ראשון - מצדה (כמה בנאלי), יום שני - יום כיף במעיינות דוד בשמורת עין גדי.
המדריך, איך לומר? התאהב במצלמה שלי (או אולי בי? סג סתם). במקום ללכת בראש הקבוצה, הוא לאורך כל המסלולים צעד לידי. כל אחת שהתקרבה לדבר איתי, הוא די גרם לה... ללכת ממני. הוא דיבר איתי שעות על צילום, ציוד, תמונות וכל מה שביניהם. כל דבר שהוא חשב שהיה שווה לצלם, הוא התחיל לצעוק לי "קורל!!!111 קורל!!!!1 בואי תראי מה יש פה!!!" ו... כן. זה היה מוזר. מאווווד מוזר. ומצחיק. לא הפסיקו לצחוק עלי שבועות אחר כך בגללו.

בעין גדי יש המון שפנים. המון המון שפנים חמודים שהולכים בכל מקום מבלי לפחד מבני אדם. בדיוק כשהגענו לשמורה הם יצאו מהמעורות כדי לאכול, והרבה שפנים טיפסו על עצי השיזף שהיו במקום וליקטו את פירותיהם.
או - וואה, כמה התלהבות מצד המדריך המדובר, וגם מצידי, כמובן. צילמתי אותם המון המון המון, והם היו כל כך חמודים וגושיים ;; כשמאחורי קירקר המדריך "ותראי פה! ושם!!! ואולי תצלמי מהזווית הזו!! לא, לכי לשם!! כן!!! לאא!!!1"
זו הייתה חוויה, ללא ספק. גם השפנים, שמאוד כיף וקל לצלם אותם, וגם המדריך הזה ברקע.

בסוף השנה באה אלי אחראית ביולוגיה בתיכון ואמרה לי שהיא שמעה שאני מצלמת טבע, וסיפרה לי על תחרות צילומי טבע של המפמ"ר של ביולוגיה. אמנם זה לתלמידי המגמה, וצריך לכתוב חצי עמוד על התופעה המתאורת בתצלום ולהשתמש במונחים מעולם הביולגיה, אבל עדיין שווה לנסות.
היה לי ברור שאני שולחת לתחרות הזו את אחד השפנים שלי. אחרי חיטוט בספרים מתפוררים עם מידע על שפנים, קריאה לעזרה מכמה ביולוגיות (חברות של אמא) וקצת עבודה שחורה של לנסח פסקה שלמה בנוסח ביולוגי (כמה שאני לא סובלת את המקצוע הזה, בחיי), הכל היה מוכן לתחרות.

אחראית הביולוגיה, לאחר שמסרה את התמונה כוכל הניירת למפקחת, הגיעה עם הודעת מקדם הגנה 'יש המון משתתפים, הרמה עולה כל הזמן, זה לא נורא אם אני לא אעלה לגמר' ובלה בלה כזה.

ואיזה כיף להגיד ש-
הייתם מתים שאני לא אעלה לגמר. (:

התמונה תוצג, ביחד עם עוד 19 צילומים שעלו לגמר, בתערוכה ניידת שתתחיל את דרכה בבר אילן. זה יהיה במרץ או אפריל.
התמונות יוצגו גם באתר של המפמ"ר מתישהו בעתיד, עם אפשרות לנקד. אמרו שהניקוד באתר אולי ישפיע על הבחירה במנצח (רמזרמז).

קורל

נ.ב. - ישנם התפתחויות בחברה להגנת הטבע. איזה קטע זה יהיה אם בסוף כן יהיה לי איתם עתיד.

נ.ב. 2 - הבוקר יש לי ראיון במוזיאון המדע. אעההה.

קוביה

2009-01-05T21:09:00.001+02:00

יום שישי אחד, לפני כחודש וחצי, היה לי יום חופשי (שבת אירגון של בני עקיבא זו המצאה גאונית), ובאותו היום החלטתי שאני לא עושה כלום, חוץ מהקוביה שעומדת על מדף החומרים שלי כבר יותר מדי זמן.
היה לי ברור למי אני עושה אותה, ואת הסקיצות ציירתי על דף עוד באותו היום שבו חזרתי מהסדנא של נתנאלה עם הקוביות.
לאחר ההצטיידות הנוספת בביג דיל, היה לי ברור שאני מתחילה לעבוד.

שעתיים על כל פיאה, שעה תכנון ושעה הדבקה. סה"כ 12 שעות (הצדיק יום שלם של חופש).

אין יותר מדי מה להרחיב, התמונות יספרו בעד עצמם, אם כי גם הן צולמו בחושך.

מלמעלה:

פאה 1:

פאה 2:

פאה 3:

פאה 4:

פאה תחתית: [אני ממש ממש אוהבת את התמונה הזו, מטעם העיר לפני שנתיים]

ומהצדדים:

אני חושבת שהפעם באמת התעלתי על עצמי. העבודה הזו נהדרת בעיני, והיה לי ממש קשה להיפרד ממנה.

ואמא? "מה זה, גם אני רוצה אחת. הבטחת לי" - זו הייתה תגובתה העיקרית.

יותמי לאב~ חולה עליך. 3>

קורל.

ילדי הצל

2009-01-04T23:35:00.005+02:00

[מכיל ספוילרים למחזה]

לפני כחודש וחצי היה לי איזה אחר צהריים פנוי עם התקף אני-צריכה-לסדר. ניגשתי למדף ספרים-שלמדתי-פעם, ומצאתי את ילדי הצל, מלא בהערות למחצה.
ברגע כשקיבלנו את המיקוד המוקדם שנה שעברה, וראינו שירד ילדי הצל, נטשנו את סיפורו של יורם באמצע ודילגנו אל המחזה שכן נשאר במיקוד. הסוף נותר בעיני אינו ידוע. ואני שמרתי על עצמי מכל ספויילר אפשרי בדבר סוף המחזה לאורך כל החודשים שכן למדנו אותו בכיתה, ואיכשהו, ברגע שזה כבר לא בחומר הנלמד - הכל נשכח ממני.
שמרתי את הספר לערב שישי, כי אין על השקט של גבעת שמואל בערבים אלו על מנת לקרוא ספר. אז, כן, זיגמונט הוא דמות מורכבת להפליא, משלימה את יורם בצורה מושלמת, ומוכר הבלונים הוא פולני חמוד שמאיר את כל האווירה העכורה שבמחזה. לא התרשמתי יותר מדי, גם לא מהניתוחים שקראתי לאחר מכן. הכל היה כל כך תואם ומושלם, לכל דמות היה את ההופכי שלה, הכל היה מאוזן, המיקום תאם את האווירה בדיוק, ו... כן. יותר מדי מאוזן.

לפני כמה שבועות גיליתי דרך יעלי שכיתות י' בתיכון הולכות למחזה. נידנדתי למורה לספרות עד אין קץ כי אני חייבת כרטיס. סיקרן אותי איך מעבירים שלמות כתובה לשלמות ויזואלית.
שבוע שעבר זה היה נראה כאילו לא הולכים להיות כרטיסים מיותרים, כי כולם הלכו למגמת ספרות. אבל היום פתאום, כמה דקות לפני הצלצול האחרון, נחת כרטיס בודד על שלחוני במעבדת פיזיקה. יאי.

התפאורה הייתה סטטית, לאורך כל ההצגה לא החליפו אותה, אבל היא הציגה הכל ויכלה לבלוע בתוכה את כל האווירות השונות שהיו במחזה. התלבושות היו ככה ככה, חלקן היו מעודכנות מדי (טוניקה עם חגורת בטן מעל טייץ בשנות החמישים? מה לעזאזל חשבתם), וחלקן ישנות בסגנונן באופן מגוחך. השחקנים הראשיים היו נוראיים לדעתי. נורית הייתה הרבה יותר גברית ותקיפה מיורם, כשדמיינתי אותה תמימה ומתוקה, כי היא הרי צברית שלא עברה את זוועות השואה. יורם, לעומתה, היה די נחנח. גם כשהוא צעק, הוא... לא. והשחקן עצמו דיבר ממש ממש ממש ממש ממש מוזר, וזה הציק לי. לעומתם זיגמונט היה נהדר בתפקיד, וכשהוא יצא ממנו, הוא היה נראה בן אדם אחר לגמרי, כך גם מוכר הבלונים השמח.
הסצנה הטובה ביותר הייתה, ללא ספק, הסצינה של החלום המשותף של זיגמונט ויורם. הבמאי ביצע אותה בצורה מושלמת וחזקה, הרבה יותר מאשר במחזה.

לאחר המחזה הייתה שיחה עם הבמאי והשחקן של זיגמונט. הבמאי הדגיש במיוחד את הקונפליקט במחזה - זהות יהודית מול זהות ישראלית, כאן לעומת שם, עכשיו לעומת עבר. איך הוא עשה טרנספורמציה למחזה שיתאים לימינו, וכיצד הוא ביטל את כל העולמות בתוך בימה אחת עם תפאורה אחת.
השחקן של זיגמונט הרחיב על דמותו המורכבת והשלמתו עם יורם, בלה בלה.
מה שגרם להתרעמות מצידנו היא קביעתו החד משמעית של הבמאי - זיגמונט הלך אל מותו, גם במחזה הכתוב. אם הוא רואה את זה כך...

[סוף ספוילרים]

היום באשכול פש"ציות היה קשה. מדריכה אחת הייתה בבר אילן, מדריכה אחרת הקיאה, הסגנית שלי המשיכה לתפקד כתור קישוט מיותר (היא תזכה לבעיטה בקרוב), ונשארנו אני והדוקטור. הפעילות השניה כלל לא הייתה מוכנה, כי לא הייתי ממש אחראית אליה. הצילו אותי בנות מהכיתה עם ידע נרחב בסרטי דיסני [וזאת הפעם האחרונה שאני מסירה מעלי אחריות לכל פעילות שהיא שצריך לארגן]. איכשהו הצלחנו להשתלט על העניינים, בעיקר בזכות זה שהרבה בנות החליטו לא להגיע היום, בנוסף לארבע בנות נוספות שפרשו. עבר טוב.
קיבלנו בשורה משמחת, מארגנים לנו טיול-פיצוי על כך שביטלו את השתתפותנו בטיול חנוכה. הטיול יהיה עם כל הדתיים של המחוז (אעררעע, הם לא באמת אלו שמעניינים אותי), והוא יהיה על יומיים לימודים. נפלא, אין ספק.
עדיין לא החלטתי אם לצאת או לא, נראה מה יהיה בגורלי הלימודי.

אז עכשיו חזרתי הביתה, ויש לי מחר מבחן במתמטיקה שלא ממש למדתי אליו. בין כה וכה אני כבר לא מצליחה להתרכז בלימודים עם כל מה שקורה מסביב. אחי נפצע במסגרת המבצע, והוא מתשחרר לשבת, שזו נחמה אחת. הדבר היחידי שהצלחתי לקלוט ממנו בפלאפון זה שהוא רוצה שאני אכין לו כדורי שוקולד.
החברה שמסביבי הצליחה להרגיל אותי למחשבה שכל חייל שנהרג במלחמה, הוא חתן אחד פחות בשבילי. עכשיו, כשהחבר'ה האלו הם בגילי שלי, זה ממש מטריד לחשוב על זה ככה, כי אם זה לא אני, אז זו מישהי אחרת [בלי קשר לכך שליבי תפוס בידי מישהו אחר].
וקצת מכיוון אחר - "עופרת יצוקה" זה אחד השמות המדהימים למבצע. אם הייתי מתגייסת לצה"ל, הייתי רוצה להיות מהאנשים המבריקים האלו שקובעים מה יהיו שמות המבצעים והמלחמות. הפעם זו הייתה חתיכת הברקה, בניגוד למבצע הקודם "ושבו בנים".

שיהיה הרבה שקט,
קורל.

החברה להגנת הטבע - חלק ב'

2008-12-25T13:37:00.002+02:00

לא התקבלתי.
(:

עריכה: קיבלתי רישיון פלסטיק. אמרו לי שהתמונה, לשם שינוי, יצאה טוב.

קורל

בת מצווה רחוקה

2008-12-24T23:42:00.016+02:00

בסוף אוגוסט דודים, בני דודים ובני-בני דודים שלי עברו לארה"ב למשך השנתיים הקרובות, והשאירו אותנו הרחק מאחור.

שבוע שעבר חגגו לבת הבכורה של בת דודה שלי בת מצווה, ומשימת הכרטיס, כמובן, נפלה עלי.

הילדה ג'ינג'ית ואנרגטית (זה לא בא מהמשפחה שלנו, מה שבטוח. עדיין לא פיענחתי איך -אני- יצאתי כזאת), אז הכרטיס כתום - ציבעוני התאמה.

אז מה יש לנו פה?

בסיס הכרטיס הוא חצי של הזמנת חתונה בצבע ורוד מעושן של השכנים מקומה שניה,

פיסת הנייר הקרועה בצבע כתום היא עטיפה של זוג נעליים חדש,

הסרט הורוד (הוא עקום בכוונה!) נלקח מאריזת מתנה של שרשרת,

הטול שברקע הגיע משאריות של הקוספליי שלי לפרינסס טוטו,

סיכת הביטחון באה מטיקט (סיכות ביטחון קטנות שכאלו באות כמעט עם כל טיקט, כבר יש לי עשרות כאלו),

הפרח, הרקע של הפרח, הרצועה הארוכה בצבעים זוהרים והרצועה בצבע זהב אלו שאריות עורות שקיבלתי מירדן.
כל שאר החומרים קנויים. ה-12 הוא מאחת החבילות הממש שוות שיש בביג דיל.

בנוסף, אני צריכה להפסיק לצלם בחושך. זה פשוט לא הולך ככה. זה תמיד מגיע למצב שבו אני מכינה את הכרטיס בערב ובבוקר למחרת הוא כבר נמסר, ואז אין לי ברירה אלא לצלם בלילה.

היה לי קצת קשה להכין את הכרטיס הזה. הייתי מאוד ממוקדת בסוג מסוים של כרטיסים, כאלו עם סדר ואירגון. אחרי שעות ששברתי את הראש, אחרי שפיזרתי את כללל החומרים שיכולים להיות לי על הרצפה בחדר וכבר לא היה לי מקום לשבת, התחלתי להתפרע. יצא כרטיס פיסות מבולגן ועקום, ולמען האמת, זה ממש אני. עד כמה שאני חולת סדר, איפשהו אני צריכה להתפרע. אני מאוד מרוצה מהתוצאה.

הכרטיס נשלח אליה יחד עם ספר ודמי כיס (או משכורת חודשית, תלוי איך מסתכלים על זה).

הכרטיס זכה לאהבה רבה וקריאות התפעלות נשמעו בסקייפ. יחד עם זאת גיליתי שבת דודה שלי שומרת כל כרטיס שעשיתי להם אי פעם, ואני תוהה לעצמי אילו זוועות נמצאות שם, הדברים שעשיתי בכיתה ז'...

ובמקרה הכרטיס הזה מתאים לאתגר החודשי של MIXIM.

קורל.

החברה להגנת טבע - חלק א'

2008-12-11T18:27:00.002+02:00

יצאתי מהבניין של החברה עם חיוך. אני, עם חיוך.
הלך לי טוב. ממש טוב. ואם אני לא אתקבל, אני יודעת שלא יכולתי לתת יותר ממה שכבר נתתי.

ביקשו מאיתנו להכין כרטיס ביקור של עצמך כיום ובעוד חמש שנים, ללא שימוש מילולי. הכנתי, לפי דעתי, כרטיס ביקור די מקורי. כולם ציירו חברים-משפחה-מכונית-לימודים, בשינויים כאלו או אחרים בין כיום לבין העתיד. אני צבעתי את הדף בגוונים של ורוד שהולכים ומתחזקים. לא רציתי לחלק את הדף לשניים עם מחיצה, כי אני כיום ואני בעתיד זו בדיוק אותה הקורל. אמרתי שהגוונים שמתחזקים מראים את ההתפתחות שלי והתרומה שלי שהולכת ומתחזקת. הייתה עוד מישהי כמוני שעשתה משהו דומה עם עקרון דומה.

ההדרכה שלי הייתה נהדרת בעיני. לא גימגמתי, לא הפריעו לי, היו לחישות של "וואו", מחאו לי כפיים ואהבו את זה. השתמשתי בעצה של המורה שלי והוספתי משהו קטנטן מהתנ"ך, וראיתי שהבוחן הדתי התרשם.
באחת ההדרכות מישהו הביא צלף בשמן לטעום, הוא הביא את זה בצנצנת צרה וארוכה עם כפית. כשהראשונה פתחה את הצנצנצת, היא ראתה שהכפית בכלל לא נכנסת (אווץ').
הבוחן הדתי קם ושאל "אז מה עושים?" עניתי קצת באדישות, כאילו זה המובן מאליו, "משתמשים בקצה השני של הכפית", ואז הוא אמר "הו! התקבלת" עם חיוך גדול. כולם הסתכלו עלי בשנאה מטורפת. לאורך כל היום המתיש והארוך הזה, אף בוחן לא גילה שום רמז דקיק של חיבה לאף מועמד. הייתי בהלם כשהוא אמר את זה.

הבוחן מפה היה קליל, ידעתי הכל.
גם המשימות הקבוצתיות היו סבבה.

לאחר שנגמרו הראיונות אישיים, פניתי לאחראית אגף משאבי אנוש בשאלה קטנה - מתי מקבלים תשובה. היא התיישבה על הספה, ידעה את השם שלי, אין לי מושג מאיפה, והתחילה לדבר איתי. אני היחידה שהיא דיברה איתה. היא שאלה למה הצהרתי ולא הלכתי לתרבות תורנית, למה דווקא שירות אזרחי ולא דתי. היא הציגה לי את הבתי ספר שדה הדתיים-לייט, כי היא חושבת שזה הכי מתאים לי (מאיפה היא יודעתתת), ואמרה לי להתקשר אליה בתקופת המיונים לשירות הלאומי הדתי. היא אמרה שהשירות האזרחי מקבל תקנים לפי תקציבים, וחבל שאני אהיה תלויה בכסף, לכן כדאי לי להשתייך למיונים של הדתיות. אז אמרתי פסדר, תודה רבה והלכתי. ולא, לא ממש קיבלתי תשובה לשאלה שבגללה פניתי אליה.
זה גרם לי להרגיש כאילו הם מעוניינים בי. זו הרגשה שגורמת לי לצפות, ואם אני לא אתקבל - אתאכזב פי כמה וכמה.

לאחר שעה וחצי בערך אותה אחראית אגף משאבי אנוש התקשרה אלי לשאול האם ראיתי סוודר אפור. אין לי מושג למה היא התקשרה דווקא אלי, אבל ידעתי את התשובה.

אני פשוט לא מאמינה שזה קורה. יש לי סיכוי להיות חלק מהחברה. OMG.

הייתי לגמרי אני, וזה הכי חשוב.
קורל.

פתיחת אשכול פש"ציות

2008-12-07T16:46:00.002+02:00

עדיין אין לי ממש מושג למה עשיתי את זה, אבל נהנתי.

פתאום יש לי הרבה יותר ביטחון לעמוד ולדבר מול קהל, גם כאשר אין לי מושג מה המשפט הבא שאני הולכת להוציא מהפה.
פתאום אני יכולה להנחות ולהוביל, וגם הרבה הרבה יותר להקשיב ולתת למי שמולי להתבטא ולהרגיש בנוח.

עד כמה שלשכבה הזאת יש שם לא משהו, האשכול ממש חזק.
ונצא לכנס חנוכה ב-נגב- 3>

הולך להיות כיף~

קורל, מנהלת האשכול.

לבטטה שלי

2008-11-26T00:56:00.005+02:00

שונאת אותך מאוד. 3>

[זה לא באמת עקום. תמונה נורמלית מתישהו]

חופש!

2008-11-24T23:18:00.003+02:00

10 ימים בלי מבחנים,
10 ימים בלי הורים,
10 ימים שבהם המכונית הייתה יכולה לעמוד לרשותי, אבל לאאאא, המלווה יגמר רק בעוד שלושה שבועות^#$& חגחעחט

ופתאום הזמן נראה כל כך מועט, כאילו אני לא אספיק לעשות את כל מה שרציתי, ויש כל כך הרבה.

אז כן, אני המנהלת של האשכול פש"ציות בתיכון. וכבר ציירתי ציור נחמד לקלסר, ויש לי להכין מערך הדרכה לפגישה הראשונה.
לעזאזל, כל כך התגעגעתי לכל זה, זה מדהים. וזה הולך להיות כיפי.

היום הייתה מכירה של "בית חם" בבני ברק, זו עמותה שעוזרת לצעירים עם פיגור או נכות נפשית. הם מכרו Chip Boards במלא צורות וצבעים, והכל היה מנייר ממוחזר, קרטונים של קופסאות שלא היה בהם שימוש, ועוד ועוד. היו שם גם ניירות צבעוניים וכל מיני דברים שחתוכים בצורות נחמדות. בעקרון זו הייתה מכירה לגננות, והיו שם גם כל מיני פעילויות לילדים קטנים (לצבוע דמויות ולהכין חנוכויות וסביבונים), אבל למי אכפת. קניתי כמה צורות וניירות שמשכו לי את העין, שכמובן היו במחיר מגוחך, חלק מהם אני מתכננת להסב לכרטיסי ביקור, הם פשוט מושלמים לזה. הצעירים היו מאוד נחמדים ואדיבים ושמחו שדיברתי איתם ונעזרתי בהם, והייתה אווירה מאוד נחמדה במקום. הם אמרו שאם זה יצליח להם הם יהפכו את המנהג המבורך הזה לדבר קבוע. האחראים שם מאוד התלהבו ממני ומהשם שלי, כי הייתי הלא-גננת בלי-השם-היותר-מדי-תנכ"י היחידה במקום. הם בטח יזכרו אותי אם אני אחזור לשם.
ובגלל שכבר הייתי באיזור, קפצתי לביג דיל. כל כך הרבה זמן כבר רציתי לראות על מה כולם מדברים. אז כן, קניתי יותר מדי דברים של WE R, כמה סטנסילים, קצת ראב-און ועוד כמה שטויות קטנות. יש כבר תוצרים, שזה הכי חשוב.

הערב הבנות הגיעו אלי לחגוג לאביה הבטטה יום הולדת-פונדו-בחילה, אבל את זה נשאיר כבר לפוסט אחר.
אני לא יכולה לעלות תמונות מהמצלמה למחשב כי המחשב נייד לא בסביבה, וכל הקניות והתוצרים והחצאית החדשה שאני תופרת יאלצו לחכות לעוד שבועיים.

חופש נעים מלא בקרמבויים וחתונות עם עמודים !
קורל

אהאה! ותזכורת לעצמי!
אני צריכה לעשות אוסף של כל הגלופות שאני מציירת. זה לא הולך ככה, בקצב הזה אני עוד אקים מפעל (ואני מציירת מכוער. מה הן רוצות ממני).

כוכב

2008-11-04T17:07:00.004+02:00

לפני שאלעד חזר ארצה משנה בארה"ב, הוא שאל אם יש משהו שאני ממש רוצה משם.
אז כמובן שעניתי שאני ממש אשמח לקבל Mod Podge אחד משלי, כי כבר כמה זמן אני יכולה לדחות את הכנת הקוביות מהסדנא אצל נתנאלה, במיוחד כשהתמונות כבר מפותחות והסקיצות יושבות לי יותר מדי זמן בראש.
הוא פעל בערמומיות, וביקש ממני משהו בתמורה.
כשזה מגיע לבנים, אני תמיד נתקעת. פשוט אין מה להכין ליצורים האלו.
אחרי שעות של חשיבה ידעתי שאני רוצה לתפור משהו, והגעתי ל... מריו. בסופו של דבר כל מה שיצא זה כוכב-מריו אחד ובודד, שלגבו חיברתי סיכת בטחון.
פטרית-המריו שניסיתי להכין מתה בתהליכים, אבל יום אחד יהיה לי כוח להחיות אותה.

רפרנס (אולי יש מישהו שלא מכיר, מי יודע)

וכמובן כמובן, איך אפשר בלי כרטיס.
גם כאן הייתי ממש תקועה. בדר"כ כשאני מכינה (או לפחות מנסה להכין) כרטיס גברי, הוא יוצא לי הדבר הכי ורוד, שמח וחמוד שיש.
דחיתי את הכנת הכרטיס עד הבוקר של המאורע, ואני חושבת שדי התעלתי על עצמי. הגימור מאוד גרוע (תוצאה של עבודה בשש בבוקר), אבל אני מרוצה מהכרטיס הלא "ורוד, חמוד ושמח" הזה.
גם החומרים מקוריים. הפיסות החומות הן מפלייר של קפה קפה, הפיסה הכחולה היא מהקטלוג בן השנתיים של פוקס, והנייר כוכבים זו אריזת מתנה.
הפרח הוא מסדנאת הפינצ'וצ'ים שהשתתפתי בה לפני שנתיים (עבר כל כך הרבה זמן מאז!) ואני לא זוכרת איך קוראים למי שהעבירה לנו אותה. אני רק זוכרת שנסעתי עם אליס לשם והיא רק הייתה בשלבי פינטוזים על החנות שלה.

העיקר שהכוכב כבר מככב על התיק של אלעד. (:

קורל.

אני הורגת את עצמי

2008-11-02T16:48:00.003+02:00

הדוקטור הציעה לי לנהל את האשכול פש"ציות בתיכון.

אני באמת יכולה לסרב לבקשה כזו?...

[אני גם אנהל בפועל את ההכתרה. אתם עוד תראו.]

-----

לכבוד פתיחת שנת הפעילות ההתנדבותית שלא במסגרת התיכון, הביאו לנו מרצה אורחת בשם דורית סלע-מזור.
היא דיברה על "חמשת המפתחות בתקשורת בין אישית מקרבת", ובעיקר על צורת ההגשה של מילים ומסרים.
לדוגמא, במצפה התת ימי באילת היא ייעצה להחליף את השלטים שאמרו "אסור להאכיל את הדגים" בשלטים אשר כתוב עליהם "תודה, כבר אכלנו".
זה היה כל כך מעניין שסיכמתי אותה, והדבר הזה עובד כמו קסם. בחיי.

קורל~

חסה! 3>

2008-10-30T01:21:00.003+03:00

כשההורים שלי קנו את הדירה הזו, לפני 25 שנה, הם שתלו איזו גפן בגינה של המרפסת.
במשך השנים, הגפן צמח וענפיו התפתלו לאורך כל המרפסת. מדי חורף העלים צמחו, ובימי האביב-קיץ הם הטילו צל נעים על כל הסלון, וממש לא היה צריך מזגן. בסתיו כל העלים נשרו והתפזרו בצבע זהוב על רצפת המפרסת והבית.
לפני שלושה חורפים הגפן לא הצמיח עלים, אז אמרנו "בטח בחורף הבא". גם אז לא היה זכר לחיים ירוקים, אז נתנו לו עוד צ'אנס של שנה. וגם החורף האחרון, שום אות חיים.
שנת השמיטה נגמרה, והחלטנו שהגיע זמנו. ברגע הראשון שהיה לי זמן (ערב חג סוכות), לקחתי מזמרה, טוריה וכפפות עבודה. גזרתי את כל ענפי הגפן המפותלים, נשרטתי בפנים ובידיים, ואת הגזע השמן שלו הצלחתי להוציא רק בעזרת אחי.
כל הסלון התמלא במלא מלא גפן, שני ארגזים שלמים של גפן שהלכו לגזם. קצת עצוב.

אחי ואני הסתכלנו על הגינה, שבחיים שלנו לא טיפלנו בה ולא שתלנו בה דבר מלבד הגפן. הרי אנחנו אלרגים, ולא מכניסים צמחים לבתים של אלרגניים, כי באמת שחבל עלינו. הגענו להחלטה לגדל אוכל. לאוכל אנחנו לא אלרגים, אז מה אם זה בא מצמח, אנחנו _לא_ אלרגים לזה. אנחנו מסוגלים לגדל צמחי מאכל.
נסענו למשתלה-אורגנית-שומרת-שמיטה בכפר ידידיה. כזה גן עדן. היה חסר שם רק ארנבונים קטנים שיקפצו בין כל הצמחים והפרחים והעצים והשתילים שהיו שם. וכל אחד שם מהצוות של המקום היה מגדיר צמחים מהלך. היה מקסים.
קניתי ארבע חסות וארבעה בצלים-ירוקים, אחי קנה רוקט ונענע-מנטה, ואמא קנתה פטרוזיליה ונענע.
לקחנו הרבה דשן-חול, הפכנו את כל הגינה, ושתלנו.
החלקה שלי:

החסה הקטנה הזו זה הדבר הכי מתוק שראיתי אי פעם. אבל עכשיו, שבוע אחרי, היא כבר די גדולה ופחות חמודה. הטעם של הבצל-ירוק אלוהי.
כל העניין הזה עשה את שלושתנו מאושרים באופן מטריד, בכל זאת, פעם ראשונה שאנחנו מגדלים משהו~

-----

החיים מלאים בהמון חיים.
אני עובדת מדי יום, נכנסתי לתקופת מבחנים, עדיין יש בי"ס 50 שעות בשבוע, ועכשיו אני גם מזכירת אמא"י (סג.)
היום היו הצילומים לתמונת מחזור, ו... אע. מה תמונת מחזור, אני בכלל בכיתה ח'.
אני הורגת לעצמי את החיים החברתיים, ומשומה אני בכלל לא מרגישה חרטה.
יש לי המון כיף וטוב לי~

קורלי.

מפגשים בסוכות

2008-10-21T22:03:00.011+03:00

מפגשהם באייקון היה מוצלח וטעים (קאפקייקס! 3>), והיה נחמד לפגוש גם את כל שאר החבר'ה מהקהילה.
יש מעט תמונות (יחסית למפגשהם זה הרבה).

לתוך הסינמטק לא נכנסתי, ולמתחם הפיס לא הלכתי.
הילדה הצווחנית עם הפיאה הכחולה שצעקה על כך דבר אפשרי שהוא מכושף בהחלט הספיקו לי. גם הזירה לא הייתה משעשעת כל כך, והקריינות יותר עיצבנה מאשר הצחיקה.

קאסט פיניקס רייט המושלם גם הגיע באותו היום, ודיגמנו פוזות רבות.
כל התמונות ממצלמתי נמצאות פה. יש כמה תמונות ממש מוצלחות של גאיה ועינב.

למחרת היה מפגש סול קאליבר במסווה מפגש קאסט טרינטי בלאד ונספחים. עד עכשיו תקועות לי בראש צווחות מואה ורעשים מתכתיים. @_@
שוב פעם הגעתי למסקנה שאני רוצה פיאה ורודה. ;;~
היה מלא אוכל, שזה העיקר במפגשים. <: לא היה כל כך נורא לארגן אותו, בטח אני אעשה עוד כמה כאלו בחופשים הבאים.
תמונות, רובן צולמו ע"י מיכל.

האנשים שהכי חסרו לי הם המשגבקלונים, שבסופו של דבר אירגנו פיקניק ביום של המפגש שאני עשיתי. קצת קצת בכיתי, כי הם יכלו לארגן את הפיקניק ליום אחר ובחרו להתעלם מהבקשות שלי, אבל עבר לי.

בסופו של דבר הלכתי עם יותם ואנאי להופעה של מאיה דוניץ. הופעה ממש מוזרה במקום מאוד מוזר (שנקרא רוטשילד 69, בית חדש ליוצרים). כולנו חטפנו הלם תרבות תל אביבי, לקח לנו קצת זמן להתאפס, אבל אז הגיעה ילדה בת 7 ודפקה שוט שמפניה עצבני, וחזרנו להלם. התאווררנו להנאתנו במקס ברנר שהיה ליד, הפעם הזמנתי שוקולטה.

כל כך התגעגעתי אליהם!

היה סוכות כיפי, אבל לא ממש ממצה.

קורל.

קניות לקוספליי

2008-10-21T20:58:00.007+03:00

ימי החופש שקיבלתי בגלל הגשר הוקדש לקניות לקוספליי בתל אביב,
אלו היו יומיים מעייפים במיוחד, אבל הצלחתי לקנות את רוב מה שרציתי.

בדים:

חומרים:

בבוקר, לפני שהתחלתי את מסעותי לדרום תל אביב, קפצתי לבקר את ירדן (AKA חברה של אמא ומעצבת בגדי עור). היא נרתמה לעזרתי, ומצאה התחלה של מחוך שעשתה סתם ונטשה אותו באמצע לפני כמה שנים. במקרה הוא בול במידה שלי, אז אימצתי אותו לחיקי בשמחה. אותו אני מתכוונת לשפץ ולהפןך למעין שיריון, ואת החלק האחורי אתפור לבד. קניתי עצמות חדשות בשביל לשים במקום אלו שנשברו.

פינקתי את עצמי בזוג גרביים עד הירך ובזוג חותלות חדשים (ועוד כמה פיצ'יפקעס שלא זכו לצילום). <:

הגעתי הביתה והתחוורתי לגלות שאין שום מקום במדף בדים שלי, ובמיוחד אין מקום ל-4 מטר פלוק ששוקלים כמעט כמוני.
הוצאתי הכל החוצה והסתכלתי על ערימות הבדים בדאגה. בדיוק הבליח בראשי רעיון - למה שאני אהיה שונה מהבלוגריות האלו בחו"ל שמסדרות את הבדים שלהם בערימה, כאשר כל בד מקופל ומגוהץ?
אז הוצאתי את כל הבדים מכל השקיות ניילון (25 במספר!) שהושלכו למיחזור. רק הפעולה הזו פינתה לי הררי מקום.
גיהצתי וקיפלתי את הבדים יפה יפה, וסידרתי אותם בערימה לפי הגודל.
בקדמת המדף שמתי את הבדים של הקוספליי, כדי שתהיה לי אליהם גישה נוחה יותר, יחד עם שקיות של שאריות.

בשביל שלא אשכח, מה שחסר לי זה:
טוליפ שחור
ספריי זהב
ריצ'רצ' 55 ס"מ ירוק כהה
בד לבן כלשהו לאחורי המחוך
ריצ'רצ' לבן לאחורי המחוך
שקפים

את העבודה על הקוספליי התחלתי בקטנה: עשיתי קצת כפתורים, עבודת פיסול על הנעל ושושנים למחוך. בנתיים הכל נראה די זוועה. אני מחכה ליום שבו יהיה לי כוח לצפות הכל ברצועות עיתון ולעצב עם משחת עיצוב, והחלק הכי כיפי - לצבוע.

קורל.

תיקים

2008-10-10T13:29:00.006+03:00

בשעה טובה ומוצלחת, מכרתי כמה תיקים שתפרתי לפי הזמנה.
בסך הכל מכרתי אותם לחברות טובות מהכיתה, אבל גם זה משהו.

תיק 1: בדיוק אותו התיק שהכנתי לסוואפ. תיק יד קטן.

תיק 2: תיק צד, קצת יותר גדול מהתיק הראשון, עם כזה דבר שנסגר ויכול להאריך את הרצועה, עם כיס פנימי.

תיק 3: תיק לכתף, אותה גזרה, עם כיס פנימי.

וגולת הכותרת! תיק 4: תיק צד שיצא ממש מגניב עם כיס פנימי וכזה דבר שנפתח ויכול להאריך רצועה.
פתוח:

סגור עם ארנבון מלבד:

אני תוהה אם לפרסם את עצמי בבי"ס או לא. מצד אחד פאדיחות ויש כמה בנות שהם בחוג תפירה כבר שנה, מצד שני זה כסף טוב.
אז אולי אני אתפור תיקים לכנסים הבאים, הילדות הקטנות קונות פשוט הכל.

קורל.

שנה טובה~!

2008-10-03T13:52:00.005+03:00

אמנם המשפחתיות אצלנו בקושי קיימת, אבל עדיין יש בחג הזה משהו ממש מקסים.

השנה הכנתי רק כרטיס אחד וקטנטן לאמא, אליו צירפתי כל מיני דברים קטנים שהבטחתי ממזמן להכין לה אבל תמיד היה בידי תירוץ כמו "אין לי כוח", "אני צריכה ללכת" ועוד ועוד. מאחורה מצורפת הקדשה.

שנה נהדרת!
קורל

עריכה:
נחשו מי נהג עד לירושלים הבירה.

כזה מלך!

2008-09-26T01:21:00.007+03:00

ההופעה הייתה מדהימה.
אין לי מילים.
היה כל כך טוב ולא מציאותי.
פשוט טוב.

ויש אפילו תמונות!
מסתבר שהאח לקח את המצלמה שלי, רק חבל שהוא לא ממש יודע לתפעל אותה. מעט מהתמונות יצאו בערך טוב.

הפיקסלים שפה הם פול, ומאחוריו המתופף המגניב:

זיקוקים בשיר Live and Let Die:

אחרי הזיקוקים, פול על הפסנתר (צילום של המסך):

הכרטיס *O* :

גם ההקלטות מהפלאפון יצאו נחמדות ביותר. מזכרת שתעלה חיוך, ללא ספק.

רק שיצא ה-DVD של ההופעה.

יו, השירים פשוט לא יוצאים לי מהראש.
קורל.

קטעים מההופעה
ועוד כתבה

פלייליסט [לקוח מפורום ביטלס בתפוז]:
1. Hello, Goodbye
2. Jet
3. Drive My Car
4. Only Mama Knows
5. All My Loving
6. Flaming Pie
7. Let Me Roll It
8. My Love
9. Let 'Em In
10. The Long and Winding Road
11. Dance Tonight
12. Blackbird
13. Calico Skies
14. Follow The Sun
15. Here, There and Everywhere
16. Mrs. Vandelblit
17. Eleanor Rigby
18. Something
19. A Day In The Life
20. Band On The Run
21. Back In The USSR
22. I've Got a Feeling
23. Live and Let Die
24. Let It Be
25. Hey Jude
---
26. Lady Madonna
27. Get Back
28. I Saw Her Standing There
---
29. Yesterday
30. Sgt. Peppers
31. The End

עוד יום

2008-09-24T21:01:00.003+03:00

לפול מקרטני

אימל'ה.

ובאשר לתפירה - כבר יומיים שאני מנסה לתפור טוניקה חדשה לחג. המכונה פשוט מסרבת לעבוד עם סליל גומי.
אבל בנתיים אני לא מוותרת, יש לי עד יום שני!
מקווה שאצליח.
קורל.

אז עכשיו זה סופי

2008-09-21T20:18:00.002+03:00

גירדתי את המדרכה,
אבל עברתי טסט.
ויש לי רישיון מנייר. X3

יותם ואנאי קנו לי קליק-מיקס-ענקי בתור "שוקולד ניחומים", כי הייתי בטוחה שנכשלתי. למזלי זה הפך ל"שוקולד כל הכבוד". D:
וזה טעים! אז תודה. 3>

היום קיבלתי גם את ציוני הבגרויות שלי. הם... בסדר. סתמיים כאלו. לא היו לי ציפיות.

קורל.

[ וכמה נתונים:
תיאוריה אחת,
טסט אחד,
46 שיעורים,
חודשיים ו-23 ימים
5547 שקלים,
יאי גדול. ]

כנרת~

2008-09-20T20:56:00.002+03:00

אני שונאת את האלרגיות שלי.

אני שונאת להיות תלויה בתרופות שברגע האמת בכלל לא עוזרות לי.
אני שונאת לחשוב על העובדה שאחרי שנתיים של טיפולים גילו שאני מהחמישה האחוזים הבודדים שעליהם הטיפול לא עובד.
אני שונאת שאנשים שואלים כל כך הרבה שאלות שאני בכלל לא רוצה לענות להם.
אני שונאת שהם לא מסוגלים להבין שאלרגיה יכולה להראות גם ככה.
אני שונאת שכל פעם מחדש זה ממש מחריב לי הכל.

נקודת האור היחידה שלי הפעם, זה שלא תפסתי לעצמי פינה שבה יכולתי להישכב ולבכות במשך כל היום עד כמה שרע לי ולקבל את תשומת הלב הלא נכונה, שזה בדר"כ מה שאני עושה.
אז ניסיתי בכל הכוח להיות אני. עמדתי ואפילו הלכתי רוב הזמן. ופעם אחת החלפתי לבגד ים וקצת שיכשכתי את הרגליים במים בתקווה שזה יעזור למצב רוח שלי (זה לא עזר).
רק בסוף, כשכולם התקפלו, בכיתי קצת. אבל זה היה בעיקר בגלל שקלטתי שפיספסתי טבע שהיה מול העיניים שלי במשך יממה, ולא בגלל האנשים שממש לא היו משהו.
ובדרך חזור, חייכתי רוב הזמן, שזה קצת טוב.
אז לפחות אני יודעת שאני מסוגלת ליותר, למרות שעכשיו אני מרגישה ממש מפורקת.

היה נחמד לראות את כולכם,
לא היה נחמד בכלל להיות כל כך קרובה ובכל זאת להרגיש כל כך רחוקה.
באמת שניסיתי, אבל זה לא הלך.

ואין תמונות שלי, כי נראתי כמו זומבי אז לא הצטלמתי בכלל.

קורל. מהאוהל של הדתיות.

[יותם, אין מצב שאי פעם בחיים שלי אני אכעס עליך.
ליטל, ממש תודה על כך שאת כזאת אמא דואגת ואכפתית.
עמרי, טוב שבאת. באמת.
חופיתי, תודה על החיבוקים.]

ישראל-בוסניה

2008-09-17T21:45:00.001+03:00

ניצחנו!
יש סיכוי לעלות לאליפות!
אנאי, אני אוהבת אותך! 3>
היה כל כך כיף!

פורים 2009

2008-09-10T23:23:00.006+03:00

אני לא יודעת למה, אבל היה מאוד קל לשכנע אותי לעשות את זה.
אני לוקחת את זה הרבה יותר מסתם עוד קוספליי, אלא כפרויקט אישי ואתגר גדול.

אז מה יהיה פה?
+ שמלת מקרו-מיני צמודה, מחשוף ריבוע עמוק עם תחרה, שרוולי-פאף מתרחבים שבקצוותיהם תחרה, והשמלה תהיה מקטיפה ירוקה חלקה
+ חצאית מיני שלוש שכבות בגזרת בלון מטריקו לבן עם תחתית משיפון
+ מחוך שחלקו הקידמי שלו מבד לא ידוע בצבע זהב, והחלק האחורי יהיה מכותנה סאטן בצבע לבן
+ שובל ענק מכותנה-סאטן בצבע לבן
+ תחתית לשובל משיפון לבן עם תחרה עבה בקצה
+ טייץ אדום עם דוגמאת תחרה בצבע לבן
+ מגפיים לבנות עם כפתורי זהב ועוד קצת זהב בקצוות הנעל עם תחרה בקצה
+ כובע שאין לי מושג. פשוט אין לי מושג.
+ נשקים מקאפה וצינורות פלסטיק
+ מגני ידיים מחמרן מצופה רצועות נייר עיתון
+ פיאה
+ שישה סאטים של חרוזים (מהשרוולים, מהכובע ומהמותן)
כמובן יש את הדוגמאות על השמלה, המחוך, השובל והכובע. בנתיים אני חושבת שאצבע את החלקים השחורים בעזרת אקריליק, הזהב אתפור מויניל עם תחימה של טוליפ, הלבן יהיה מטריקו, האדום או טריקו או ויניל והתכלת באקריליק גם כן.
העיגולים האדומים הקטנים שפזורים בהרבה מקומות יהיו מאבני שיבוץ (בתקווה שאמצא בגודל הזה).
[לא שכחתי כלום, נכון?]

ההתקדמות היחידה לבנתיים היא פיאה שהושאלה מיול לזמן הקרוב-רחוק וטייץ אדום ומגפיים לבנות שנקנו בתחנה המרכזית.

נסעתי אתמול לאבנט בשביל להזמין גזרת מחוך, אבל מסתבר שהם בדיוק לא ממזמן הפסיקו עם השירות הזה. זה הרגיש נהדר.
לפחות אכלתי בטירת צבי אהובת ליבי יחד עם יעלי שהיא כמעט אהובת ליבי (P:).
יכול להיות שיהיו בשורות טובות מכיוונה של החברה המעצבת של אמא שלי. מה שכן, היא אמרה שיש לה ARTBOOK של תלבושות (ובעיקר מחוכים) מימי הביניים ושאר בגדים בסגנון שהיא מוכנה להשאיל לי. אני מאוהבת בספרים האלו. הבעיה תהיה לקחת את זה ממנה.
זה מעצבן כשאין זמן.

קורל~

אה, ו, החלטתי לשמוע קצת חידושים של Red Band. החידוש שלהם לCrazy Love של Helen Reddy עם מרינה מקסימיליאן בלומין (כתבתי את זה נכון?) פשוט מקסים. הרבה הרבה יותר טוב מהמקור.

השבוע~

2008-09-10T21:55:00.004+03:00

Out Door Training ביער בן-שמן.
יצא לי מכל החורים הפעילות המשעממת הזו.
המדריך שהיה לנו לקח את הכיתה שלי בתור הדוגמא הגרועה ביותר לשיתוף פעולה. (:

אבל יצאו תמונות ממש טובות, אז אני לא מתחרטת שלא התפלחתי.
קבוצה 2~

כיתה 3> עם הרבי! :

עצים (לא ערוך, צולם בשחור-לבן):

ועוד עצים:

ועוד קצת:

---

המפץ הגדול וסוף העולם.
המורה האחראית על המחשבים החליטה לא לפתוח את המורשת בשביל שלא נוכל לראות את זה בשידור חי ששודר באינטרנט,
והתירוץ: מה שהם מנסים לחקור סותר את בריאת העולם כפי שהיא מתוארת בתנ"ך, ולכן לא צריך לצפות בזה.
$@@#&)(%#%GJ$#
אל אלוהים.

---

פול מקרטני יוצא על המשמר.
לא, זה לא עצוב. זה אומר שיש לי באותו יום חופש ואוכל לישון מלא לפני. D:

---

ועדכונון ארה"ב~
אתמול הדודה המגניבה ביותר ביקום כולו עברה לארה"ב לשנה-שנתיים הקרובות יחד עם בעלה.
היא הקרובת משפחה היחידה שאני איתה בקשר -מרצון-
והיא היחידה שמתלהבת מכל שטות שהידיים שלי מצליחות ליצור, כאילו זו לפחות יצירה של פיקאסו.
ומה זה אומר מבחינתי?
א. אין לי משפחה מורחבת בקרבת מקום
ב. הם החליטו לא להשכיר את הדירה שלהם, וזה אומר שיש לי דירת מפגשים (קצת קטנה) פנויה ללפחות שנה. בקרוב שבת כיתה (כנראה בגשר. כן, יש לנו גשר%@!!!), לאחר מכן מפגש עם קומונות פרוטס או מפגשהם או שניהם ביחד בסוכות.
ג. יהיה טיול טרום שירות לארה"ב בטוח. שותפים והמלצות 'לאן' יתקבלו בברכה.

תמונה אחרונה לפני הטיסה >:

מוקדמות אליפות אירופה

2008-09-04T23:45:00.007+03:00

יותר מזל משכל, כפי שכתבו בידיעות.
המשחק היה חביב.
רוב הזמן בריטניה הובילו, ואת הארכה הנבחרת לקחה בעיקר בגלל ששלושת השחקנים החזקים של בריטניה יצאו על חמש עבירות, אבל בהחלט היה מותח.
טאפירו יצא מלך לגמרי.

בהצלחה במשחק החוץ נגד בוסניה. אני לא מאמינה שהנבחרת תגיע יותר מדי רחוק גם השנה, אבל אני מחזיקה אצבעות.

ליאור אליהו מטביע. התמונה היותר מוצלחת מהערב הזה. קשה לצלם משחקי כדורסל. >:

וכרגע אני מחכה שמשחקי העונה הנוכחית של ליגת העל יתחילו. גבעת שמואל חזרה השנה לליגת העל ואני מקווה שלא תבייש אותנו יותר מדי כמו לפני שתי עונות.
והלוואי שמשחקי כדורסל יזכו לחשיפה נרחבת יותר בתקשורת. יצאו לי מכל החורים סיקורים של מכבי תל אביב בלבד, במיוחד אחרי עונה לא מוצלחת במיוחד בליגה.

קורל.

היום הראשון האחרון

2008-09-01T23:27:00.004+03:00

היה כל כך WTF להיכנס לכיתה שלידה יש את השלט הזה @_@

אז... מחזור מ"ז. קבלו את המלך החדש?

אני אוהבת את הכיתה שלי מאוד מאוד, והשכבה מגניבה, ויש חרא מערכת (לא שציפיתי למשהו אנושי מהכיוון הזה) עם 50 שעות.
ואני לא מתחרטת לרגע שנשארתי בתיכון הנוראי הזה. (:
קורל.

תל אביב-ירושלים

2008-08-29T02:28:00.010+03:00

הבוקר התחיל בשבע, היום האחרון עם נל, הלברדור שעשיתי עליה בייביסיטר. היא הייתה ממש מתוקה. ;~;
בתשע נסעתי לדרום תל אביב לקנות דברים נצרכים להכנת תיקים, ואז הלכתי לנחלת בנימין לקנות בדים לבטנות ובדים שעלולים להיות פטונציאלים לתיקים.

תיקתקים מגנטיים (כיף לעבוד איתם!), מכווני אורך רצועה, וסוגרים כאלו שגם איתם אפשר לכוון אורך רצועה בשחור ולבן. רציתי לקנות גם אומגות אבל הכל היה מכוער מדי.

כותנה דמקה לחברה שהזמינה ועוד שתי שאריות נחמדות שבטוח אכין מהן משהו.
מצאתי סוף כל סוף אבנים מזויפות להדבקה! חיפשתי בנרות כאלו. האבני סבורבסקי סתם יקרות ולא מתאימות לעבודות שלי. עלה לי גרושים. [:

וחיפשתי פתרון לבעיה של המכונת תפירה לתפור ויניל. המוכר בזינגר הציע לי לנסות מחט-סכין יחד עם הרגלית אוקלון. אני ממש מקווה שזה יעבוד כי זה המוצא האחרון שלי להצליח לתפור את הקוספליי צ'וקולה לבד.

המקום הזה עושה לי חור בכיס כל פעם מחדש. אסור לי להתקרב לשם יותר (מזל שיש לימודים?...).

לאחר מכן נדדתי לדיזינגוף בשביל לקנות כרטיסים לפול, ונתקלתי בספסל עם שני אנשים מוזרים שישבו עליו~

והייתה יונה שמנה

היו מלא אנשים בסנטר, מלא אנשים בעזריאלי, ועוד מלא אנשים בדרך חזרה הביתה. נפגשתי עם מיכלי בשביל למסור לה את הסוואפ (למה לא ידעתי שהיא משרתת בקריה @_@), והיא הייתה מאושרת מאוד. יש לה את החיוך הכי יפה בעולם.

ואז! החל מירוץ נגד הזמן בדרכי לירושלים הבירה להופעה של Magical Mystery Tour.
איכשהו יצא שאבא שלי הסיע אותי ואת יעלי לשם. יעלי גילתה עד כמה המשפחה שלי הם הארד-קור של החיפושיות, ואם יש משהו שסוגדים לו במשפחה שהוא לא אלוהים, זה הם.
הגענו דקה לפני שההופעה התחילה. היה מדהים ומושלם והם כל כך כל כך חמודים. הם נתנו הופעה מעולה של שעתיים עם 30 שירים, אירחו את עידן אלתרמן (שהיה פחות חמוד מהם), ההדרן היה נהדר והם חתמו את ההופעה עם Hey Jude (למה.כולם.עושים.את.זה.). היו מלא זקנים, וכמובן, היה ירושלים.
כמיטב המסורת, לקחתי את הפלייליסט והחתמתי את כל הלהקה ואת עידן עליו, הצטלמתי איתם ודיברתי איתם על ענייני ביטלס ופול (כבר אמרתי שהם חמודים?).

בס, גיטרה, עידן, סולן ופלייליסט (החתימות מאחורה)
בדרך חזרה, באוטובוס, דתיה קטנה עוצרת אותי, הסתבר שזו דניאל. היה ממש נחמד להכיר אותה סוף כל סוף אחרי כל מה ששמעתי עליה.

ואז פתאום נזכרתי - היום הראשון בחופש הקודם התחלתי עם ההופעה abbey road של ירמי קפלן, והיום האחרון של החופש הזה סיימתי עם MMT. זה נחמד כזה.

לסיכום: קאזאבובו.

קורל. <:

FRUiTS' swap

2008-08-27T02:31:00.007+03:00

מאי לקחה את המושכות לידיים, ואירגנה סוואפ ראשון (משחק גמד-ענק בין יוצרים) בקומונת פרוטס בתפוז לכבוד כנס גאקקון.
לסוואפ ראשון, הרמה הייתה מאוד גבוהה והיה כיף לראות את התוצרים, אבל אני חושבת שהחוקים לא היו נוקשים או ברורים מספיק והעניין די התפשל, במיוחד בגזרת עינב (שלא הציגה את עצמה כראוי ולכן החבילה שלה הועברה לידיים אחרות - דבר שאסור בשום פנים ואופן לקרות), וגם אצל אלו ששכחו את הסוואפ (זה קצת חבל, אבל גם זה קורה).
בסוואפ הזה לא קבענו נושא, אלא כל אחד כתב צבעים וסגנונות אהובים ולפי זה הוכנה החבילה בשבילו. דווקא החופשיות הזו והתקציב הנמוך הכניסה משתתפים מסוימים לבעיה קלה, אז נראה לי שאת הסוואפ הבא נעשה עם נושא מוגדר, ואני מקווה שילך יותר חלק (אם כי אני יודעת שלי יהיה יותר קשה עם הגבלת נושא).
אני הוגרלתי לשלוח למיכלי, ששהתה בחו"ל בזמן הכנס ותקבל את החבילה בדואר.
הכנתי לה הדרס (head-dress) כי היא ציינה שהיא אוהבת כאלו.
פעם ראשונה שאני מכינה כזה דבר, ונראה לי שזו תהיה גם האחרונה. עד עכשיו סתם לא אהבתי כאלו, עכשיו אני אפילו שונאת להכין כאלו. יצא עקום מאוד, אבל אני מקווה שהיא בכל זאת תאהב ושהשיער ידאג להסתיר את כל העקמימויות.

והכנסתי לה עוד כמה קישקושים (צמיד קנוי לרגל וקוקיות), יחד עם Post It שהכנתי בעצמי (השני ניתן לג'ורג'יה 3> )

והכל הוכנס לתיק, יחד עם שקית חומרים קטנה שכוללת סרט סאטן (נחשו מאיפה...), שאריות בדים וכפתורים.

נראה לי אני אוסיף גם חבילת מדבקות ואולי אסתכן ואוסיף סוכריות, ונותר לי רק להכין עוד כרטיס ברכה ולעמוד שעות בדואר (ולקוות שהמשקל של החבילה יהיה נמוך כדי שהמשלוח לא יעלה הרבה ;; )

את החבילה שלי קיבלתי מעינב-מלכת-התפירה. אני לא חושבת שיכולתי לקבל חבילה יותר טובה, מדהימה, מושלמת וורודה מזו שקיבלתי. כל פעם כשאני נזכרת בה נמרח לי חיוך דבילי על הפרצוף.
החבילה כוללת תיק תותים עם פאצ' תות גדול, ויחד איתו יש גם ארנקון קטן. יש גם כובע חתולי-חמוד-מדי, יצור (קצת מכוער P: ) וממש מתוק שאני התאהבתי בו ושמתי אותו על הילקוט. היא צירפה לזה קיט תפירה קטן, מדבקות, צמיד סוכריות וכרטיס ברכה.
זה פשוט כל כך מושלם וכל הדברים האלו יהיו שימושיים להחריד אצלי.
תודה רבה עינב!!
ותודה גדולה למאי שאירגנה את הסוואפ! שהמנהג הזה יהפוך לקבוע. (:

אני מרגישה כמו מלכת הדברים החמודים עם הכובע הזה על הראש. X3
קורל.

עריכה: זה כזה אומו, זה חותך לי את התמונות. ;-; תפתחו בגדול בשביל לראות את הכל.

רשומה ראשונה

2008-08-26T18:14:00.000+03:00

היי.
3: